פסק-דין בתיק עפ"ג 59808-05-12

השופטת יעל רז-לוי:

1.         נגד המערער הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע, ובו יוחסה למערער עבירה של שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיפים 420 ו- 418 לחוק העונשין התשל"ז - 1977. עבירה זו יוחסה למערער משנטען בכתב האישום כי בתאריך 6.9.06 אפשר לאחיו לנהוג ברכב, כאשר במעמד האמור לעיל, הציג האח תעודת ביטוח חובה, אשר הינה מזויפת. 

2.         המערער כפר במיוחס לו והורשע לאחר ניהול הוכחות. בהכרעת הדין קבע בית המשפט קמא (כב' השופט אור אדם), כי הוכח שהתעודה הייתה מזויפת וכי האח נהג ברכב ברשות המערער, כשברכב תעודת הביטוח המזויפת, ומכאן יש מקום להרשיע את המערער. עוד נקבע, כי הנאשם ידע שמדובר בתעודת ביטוח מזויפת, משבית המשפט לא קיבל את גרסתו שאחר רימה אותו ומסר לו את תעודת הביטוח המזויפת. צוין כי אף על פי גרסת המערער עצמו, נסיבות מסירת התעודה היו מחשידות, ומכאן לכל הפחות, הייתה למערער מודעות לעניין היות התעודה המזויפת, ולו באופן שעצם את עיניו בעניין זה.

3.         לאחר הרשעתו של המערער, עתר בא כוחו לביטול ההרשעה. בית המשפט החליט שלא לבטל את הרשעתו של המערער, למרות המלצת שירות המבחן. באשר לעונש מצא, כי בשים לב לעובדה שמדובר במערער ללא עבר פלילי ובאירוע יחיד, הרי די בהרשעה עצמה כדי להוות גורם מרתיע, והשית על המערער, חודש מאסר על תנאי לתקופה של שנה, וקנס בסך 1,000 ש"ח.

מכאן הערעור שבפנינו אשר נסוב על שאלת ההרשעה. ב"כ המערער עתר לביטול ההרשעה, בשים לב לכך שמדובר במערער נעדר עבר פלילי, צעיר, נורמטיבי, אשר עובד ולומד. לדבריו עניינו של המערער עונה לדרישות שנקבעו בפסיקה, ביחס למקרים בהם יש מקום להימנע מהרשעה, כאשר צוין כי ההרשעה תמנע מן המערער אפשרות לקבל רישיון לרכב ציבורי, דבר שהוא שואף לעשות. עוד הטעים ב"כ המערער כי יש לתת משקל לקביעת שירות המבחן, שהמערער הורתע וכי רמת הסיכון לחזרה על העבירה, הינה נמוכה.

4.         המשיבה מנגד בקשה לדחות את הערעור, תוך שהפנתה לחומרה שבעבירה זו, בשים לב לכך שהרכב לא היה מבוטח ביטוח חובה, ומנגד לא הוכחה פגיעה קונקרטית במערער.

5.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת פסק  דינו של בית משפט קמא, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כבר נפסק לא אחת כי הימנעות מהרשעה הינה החריג וכי : "בעקבות ההודאה בעובדות או בעקבות המסקנה השיפוטית שעבירה פלונית הוכחה כדבעי לאור הראיות שהובאו בפני בית המשפט, גם באה בדרך כלל ההכרעה לפיה יש להרשיע את הנאשם".( ראה: ר"ע 432/85 רומנו נגד מ" תקעל 85(3), 737 )

בע"פ 2083/96 כתב נגד מ"י פד"י נב(3),337 מציין בית המשפט כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטברות שני גורמים - ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

בע"פ 9893/06 אסנת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו מיום 31.12.07) חזר ביהמ"ש העליון וניתח את ההלכות הנוגעות לאי הרשעה. וכך נאמר שם בסעיף 8 לפסק הדין:

"החלופה העונשית של הימנעות מהרשעה.. מהווה, ביסודה, חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה לפיו, מקום שהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין. הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית, היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא מהווה חוליה טבעית הנגזרת מהוכחת האשמה הפלילית. ...חרף הכלל האמור, בית המשפט מניח, כי במורכבות החיים האנושיים על תהפוכותיהם, בהשתקפותם בהליך הפלילי, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב, המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין."

6.         בענייננו, מצאתי כי מכלול השיקולים ונסיבות העניין, מוביל למסקנה כי אין מקום להתערב בהכרעתו של בית משפט קמא, אשר בדין קבע כי אין מקום לבטל הרשעתו של המערער, שכן לא נתמלאו בענייננו נסיבות חריגות מיוחדות ויוצאות דופן, המצדיקות הימנעות מהרשעה.

7.         בית המשפט קמא, בגזר דין מפורט ומנומק היטב, סקר את השיקולים השונים הקיימים בשאלת ההרשעה, שקל את נסיבותיו של המערער, והתייחס באופן מפורט לתסקיר שירות המבחן אשר המליץ על ביטול הרשעתו של המערער. בית המשפט סקר בפירוט, מספר לא מבוטל של פסקי דין (כ- 8 במספר) של בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון במקרים דומים, בהם מצאו בתי המשפט שיש מקום להרשיע נאשמים העוברים עבירות מהסוג שעבר הנאשם. כך לדוגמא, הפנה בית המשפט קמא לרע"פ 34/09 באדרנה נ. מ"י דינים עליון 2009 (3) 156, בו דובר במנהל מכללה שזייף מסמכים כדי לסייע לאחרים וחרף העובדה שחלפו 13 שנים מאז ביצוע העבירות ואף חשש לפגיעה במקור פרנסתו, מצא בית המשפט שאין מקום להימנע מהרשעה נוכח טיבן של העבירות והנסיבות בהן הן בוצעו. עוד הפנה בית המשפט לרע"פ 5522/09 לשצינצקי נ. מ"י (פורסם בנבו, מיום 6.9.09) שהוא  רלוונטי לענייננו, כאשר שם דובר במי שזייף גיליון ציונים כדי להתקבל ללימודי תואר שני, ובקשתו להימנע מהרשעה נדחתה.   

בע"פ 70337/99 כהן הנרי נ. מ"י (מחוזי ת"א - פורסם בנבו, ביום 8.3.01), נדחה ערעורו של מי שהורשע בשינוי תאריכים על רישיון רכב, באופן העשוי לחזות כאילו נרשמו כדין, כאשר דובר ברישיון שפקע תוקפו. בית המשפט שם ציין, כי מי שמשתמש במסמך מזויף ומנסה גם לקבל באמצעותו דבר במרמה, מן הדין שיורשע וכי אף טענתו כי הדבר יפריע לו לקבל תעודת רואה חשבון, אינה יכולה להוות נימוק לנקיטת צעד חריג של הימנעות מהרשעה.

עינינו הרואות, כי במקרים דומים בהם דובר בזיוף תאריך על רישיון רכב, או גיליון ציונים, הותירו בתי המשפט את ההרשעה על כנה, גם במקרים בהם דובר על פגיעות אפשריות באותם נאשמים. בעניינו של המערער דכאן, קיימת חומרה נוספת בכך שהמערער השתמש בתעודת ביטוח מזויפת לרכב, כאשר משמעות הדבר הינה כי הנוהג ברכב זה, נוהג ללא תעודת ביטוח חובה. לא בכדי הוטל על כל נוהג ברכב לבטחו, ולו, בביטוח חובה, שכן  נהיגה ללא ביטוח יש לה השלכות, שהרי היה והרכב מעורב בתאונה, הנפגע לא היה זוכה לכיסוי ביטוחי מנהג הרכב, דבר שיש בו משום סיכון לכלל ציבור המשתמשים בדרך.

לא נעלם מעיני האמור בתסקיר שירות המבחן, אשר בא בהמלצה שלא להרשיע את המערער. עם זאת, בחינת האמור בתסקיר מגלה שהמערער לא הצביע בפני שירות המבחן ואף לא בפנינו, על פגיעה קונקרטית כתוצאה מההרשעה, מעבר לפגיעה כללית בעתידו התעסוקתי והלימודי כפי שצוין בתסקיר. ברי כי כל הרשעה, במיוחד כאשר מדובר באדם נורמטיבי, כמו המערער שבפנינו, יש בה משום פגיעה מסוימת. עם זאת, אין לומר כי בנסיבותיו של המערער, הנזק שיגרם לו כתוצאה מן ההרשעה, עומד ביחס בלתי סביר לחומרת העבירה . עוד יצוין כי אדם אשר חטא בהחזקת תעודת ביטוח מזויפת לרכב, לא ראוי שישמש נהג של רכב ציבורי.

מכל האמור לעיל, סבורה אני כי אין זה המקרה בו יש לנקוט בדרך של אי הרשעה, אשר שמורה לנסיבות חריגות ומיוחדות, שלא התקיימו במקרה זה.

אשר על כן אציע לחבריי לדחות את הערעור.